החלטה בתיק ע"מ 2422/12

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של נטילת חלק בתהלוכה ללא רישיון, וכן עבירה נוספת של זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, ונטען בו כי במהלך התקופה שבין אוקטובר 2011 ועד מאי 2012, השתתף המשיב במספר רב של הפגנות המוניות באזור מגוריו, אשר במהלכן יידה אבנים, ביחד עם אחרים לעבר כוחות הביטחון. עם הגשת כתב האישום בקשה התביעה את הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אולם בימ"ש קמא דחה את הבקשה, וקבע כי אף שאין מחלוקת על קיומן של עילות מעצר, קיימת חולשה בראיות, אשר נסמכות בעיקר על עד מפליל אחד שמוסר פרטים מעטים ומזכיר את המשיב בשם משולש וגיל בלבד, וכן על תמונה מהאירוע, שלדברי בית המשפט מדובר בדמות מטושטשת שידיה כלפי מטה, ולא ניתן למצוא בה תימוכין לטענת התביעה כי המשיב יידה אבנים בהזדמנויות שונות. לכן, החליט בימ"ש קמא לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים, ובכללם הפקדה כספית וערבות צד ג'.

על כך הערר שלפני, כאשר לטענת התביעה די בראיות הקיימות בתיק בכדי להוות ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב, ומאחר ומדובר במעשים שיש בהם כדי לבסס עילה של מסוכנות, טעה בימ"ש קמא כאשר החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לעומת זאת, הסנגור טוען כי מדובר למעשה ב"רשימת מכולת" שמוסר העד המפליל באמרתו, מבלי שהעד התבקש למסור פרטים נוספים ביחס לשמות שהזכיר ברשימה, ולכן משקלה של העדות מועט, וכאשר מדובר בקטין, לא ניתן להסתפק בראיה כזו, בכדי להביא למעצרו עד תום ההליכים. לכן טוען הסנגור כי צדק בימ"ש קמא בהחלטתו, ואין מקום להתערב בה.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. אכן שמו של המשיב נזכר באמרתו של עד תביעה 2 מיום 12/07/12, אשר בה נזכר השם הבא: "מחמד ע"א פתאח טהא בן 16 בערך, אני לא יודע עליו פרטים נוספים", במקום ה-11 בתוך רשימה שמונה בסה"כ 15 שמות, אשר לטענת העד השתתפו עמו בהפגנות וביידויי אבנים בכמה הזדמנויות. ההתייחסות של העד היא כוללנית לכל הרשימה, ואין באמרתו פירוט ביחס למעשים הספציפיים שמיוחסים לכל אחד מהשמות הנזכרים ברשימה, וגם אין פרטים מזהים נוספים.

לא נעשה כל מאמץ חקירתי לעבות במשהו את הפרטים באמרתו של העד המפליל, וכאשר אמרה זו היא הראיה העיקרית נגד המשיב, גם אם יש בראיה זו כדי לעבור את הרף של ראיות לכאורה, מדובר עדיין בראיה שעוצמתה מוגבלת, וכבר נפסק לא אחת כי עוצמת הראיות יכולה להשפיע על מידת ההגבלה על חירותו של אדם, וכי קושי בראיות מחזק את הצורך לבחון חלופת מעצר (ע"מ 2188/08 וראו עוד ע"מ 2203/08). דומה כי יפים לענייננו דברים שנאמרו בבש"פ  9218/03:  "אכן יש בידי המשיבה ראיות לכאורה נגד העורר, אך עוצמת ראיות אלה אינה מספיקה למעצר. הפועל היוצא מכך  הוא, כי יש להעדיף חלופת מעצר הולמת, אותה יש לשקול בכל מקרה כמצוות המחוקק. אחד השיקולים המנחים להורות על חלופת מעצר הוא העדר עוצמה מספקת בראיות לכאורה, כדי להצדיק מעצר בפועל, שאז ניתן להסתפק בחלופת מעצר..."(בש"פ 9218/03   דורון בראט נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(3), 2482 ,עמ' 2484).

הדברים הללו אמורים ביתר שאת בנסיבות שלפנינו, כאשר עסקינן בקטין שאין לו עבר פלילי, אשר מכחיש את המיוחס לו, ואשר בעניינו יש לתת משקל בכורה לאינטרס השיקומי. בנסיבות אלה, נוכח העוצמה המוגבלת של הראיות, אני סבור כי החלטתו של השופט הנכבד קמא להימנע ממעצר עד תום ההליכים, ותחת זאת לשחרר את העורר בתנאים מגבילים, שיבטיחו את התייצבותו להמשך משפטו, נמצאת בתוך מתחם הסבירות, ולא מצאתי כי נפלה בה טעות שמחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור.

נוכח האמור, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטה של בימ"ש קמא, ולכן אני דוחה את הערר, ומותיר על כנה את החלטתו של השופט הנכבד קמא. המשיב יוכל אפוא להשתחרר ממעצרו, לאחר שימולאו כל התנאים שנקבעו בהחלטת בימ"ש קמא. אציין עוד כי במועד החלטת המעצר, זומן המשיב כדין להמשך משפטו. מובהר בזאת כי אי התייצבות במועד להמשך המשפט, עלולה להביא לחילוט ההפקדה והערבות.

ניתנה היום, 4 באוקטובר 2012, י"ח בתשרי התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: